מדוע חמאס צילם את פשעי 7 באוקטובר, וכיצד ההקלטות הפכו לראיות

מחבלי חמאס תיעדו חלקים ממתקפת 7 באוקטובר 2023 באמצעות מצלמות לבישות וטלפונים. חלק מהתיעוד נשמר במכשירים; חלק שודר במהלך המתקפה. ההקלטות יכלו לחשוף קורבנות להפחדה ולהפוך אלימות לפרסום. הן גם שימרו פרטים שחוקרים השתמשו בהם בהמשך כדי לקבוע מה התרחש.

אין בסיס ראייתי לייחס מניע אחד לכל מפעילי המצלמות. צילום מכוון, הפצת הקלטה ושידור חי הם פעולות שונות. הבנת ההבדלים מסבירה הן את השימושים שיועדו לתיעוד והן כיצד תמונות שיצרו מבצעי הפשעים יכלו להפוך לראיות נגדם.

מצלמת גוף אינה בהכרח שידור חי

מצלמה לבישה יכולה לשמר תיעוד רציף של תנועה ושיחה בלי לשדר אותו לקהל. טלפון יכול להקליט בזיכרון המכשיר, לשלוח סרטון קצר או לשדר בשידור חי. לקובץ שנמצא במכשיר ופורסם כעבור שבועות יש תולדות הפצה שונות מאלה של שידור חי שנצפה במהלך שבי.

ההבחנה חשובה בשחזור המתקפה. קיומה של שיחה טקטית בהקלטה אינו מוכיח שהיה קשר וידאו חי למפקדים. גם הופעה מאוחרת של סרטון ברשתות החברתיות אינה מוכיחה שמפעיל המצלמה הוא שפרסם אותו. המצלם, מי שאסף את המכשיר והחשבון שהפיץ את תוכנו עשויים להיות גורמים שונים.

מה ביססו דיווחים שאימתו תיעוד ממצלמות גוף

בנובמבר 2023 דיווחה CNN שבחנה הקלטה באורך כ-100 דקות שסיפק צה"ל. עיתונאיה אמרו שזיהו מיקומים גאוגרפיים והשוו סצנות לתיעוד אחר. הדיווח שלהם תיאר תוקף המתכונן לצלם, חוצה לישראל ומשתתף במתקפה. האימות תמך במסלול וברצף מסוימים.

תפקיד הצבא באספקת הקובץ נותר חלק מהיסטוריית המקור שלו. הבדיקות שעליהן דיווחה CNN לא הפכו את עיתונאיה לעדים לאיסוף המצלמה. באותה מידה, זיהוי הגורם שסיפק את התיעוד אינו מבטל התאמות של ציוני דרך שנבדקו באופן עצמאי. תיאור זהיר מציין את המקור ומסביר את הבדיקות, בלי להעמיד פנים שאחד מהם משיב על כל השאלות.

Bellingcat בחן בנפרד רצפים ממצלמות לבישות בכרם שלום ובסופה באוקטובר 2023. הניתוח שלו התאים בין מבנים הנראים בתיעוד, מאפייני כבישים וציוני דרך אחרים. הוא גם ציין עריכה בחומר שהיה זמין. התצפיות האלה תומכות במיקומים ובמעשים מסוימים; הן אינן מוכיחות שלכל תוקף הייתה מצלמה או שכל הקלטה נותרה רציפה.

כשטלפון של קורבן הפך למכשיר שידור

ה-BBC דיווח על סוג אחר של תיעוד מנחל עוז: קטעים משידור חי שנעשה בטלפון של דקלה ערבה בזמן שמשפחתה הוחזקה בשבי. קרובי משפחה זיהו את האנשים ואת הסביבה. הודעות של צופים הופיעו במהלך השידור. כאן הקהל היה חלק מהאירוע בזמן התרחשותו, ולא נמען מאוחר של קובץ שאותר.

ה-BBC ציין במפורש שלא השיג את השידור המלא. המגבלה הזאת צריכה להופיע לצד תיאורי החומר. קטעים יכולים לבסס את השבי הנראה לעין ואת עצם קיומו של שידור, בלי לשחזר כל פעולה שקדמה להם או באה אחריהם. פרשנות של בן משפחה לפרק זמן שאינו נראה נותרת פרשנות, גם כשההקלטה אמיתית.

שימוש בחשבון של אדם בשבי יכול לחדור ישירות לתקשורת המשפחתית. הדוגמה המתועדת מראה את החשיפה הזאת, אך אינה מוכיחה שכל התוקפים פעלו לפי אותן הוראות או בחרו באותו קהל. לראיות מסוימות יש כוח הסבר רב יותר מאשר לטענה גורפת על כוונתו של כל מחבל.

תיעוד, הפחדה ופרסום

אפשר לצלם אלימות לכמה מטרות, והקלטה יכולה לשרת יותר מאחת. הפצה פומבית עשויה להפחיד אנשים, לפרסם השתתפות או להציג הצלחה בפני תומכים. אלה שימושים אפשריים שיש לבחון מול הנסיבות של סרטון מסוים. מצלמה לבדה אינה יכולה לחשוף את שיקוליו הפנימיים של המפעיל.

כאשר תוקפים נראים מכינים מצלמה או פונים אליה, פעולת התיעוד מכוונת. כאשר שידור חי מגיע לקרובי משפחה, אפשר להבחין בחשיפה. המעבר מהעובדות האלה לטענה בדבר פקודה מרכזית דורש ראיות נוספות. הסבר רחב אינו צריך למחוק את ההבדל בין מה שנראה לבין מה שהוסק.

גם אופי התיעוד משתנה עם הפצתו. חומר שנוצר במקור כדי להלל מתקפה עשוי להיחתך בידי עיתונאים, להישמר בידי חוקרים או להיות מופץ עם כיתובים שקריים. כל שימוש חוזר עשוי לשנות את הדגש. מעקב אחר השרשרת הזאת מסייע לקוראים להבין מדוע להעלאה עכשווית עשויה להיות מטרה שונה מזו של ההקלטה המקורית.

כיצד חוקרים שחזרו זמן ומקום

Human Rights Watch פרסם דוגמה מועילה הנוגעת לתיעוד מאזור כיסופים. חוקרי הארגון בדקו שלטי דרך, צללים, שעון יד נראה לעין ופרטים חזותיים אחרים, ואז השוו את ממצאיהם לראיונות. הם תיקנו טענה שהופצה בנוגע למיקום, במקום לקבל את הכיתוב הנלווה.

אותה דוגמה מבחינה בין צילום לפרסום. הסרטון הופיע ברשת אחרי 7 באוקטובר, והחשבון שפרסם אותו תיאר איסוף שלו ממכשיר. התיאור הזה של איסוף התיעוד נותר טענה המיוחסת למפרסם. התצפיות של החוקרים שניתן לבדוק באופן עצמאי נגעו לסצנה הנראית ולהתאמתה לראיות אחרות.

לכן האימות החזק ביותר מצטבר. צומת מזוהה תומך במיקום. קריאת שעון יד תורמת לקביעת הזמן אם נבחנת אמינותו. זווית מצלמה נוספת עשויה לבסס ששתי הקלטות מציגות את אותו מפגש. אף אחת מהבדיקות האלה אינה מחייבת לקבל כל טענה של החשבון שסיפק לראשונה את הקובץ.

מה התמונות מוכיחות, ומה הן משאירות פתוח

הקלטה שאומתה עשויה לתעד ירי, שבי, תנועה או חילופי דברים מסוימים. היא יכולה לשמר דיבור ולהראות יחסים בין פעולות. רצף ארוך יותר עשוי להבהיר שקטע חתוך השמיט פרק זמן חשוב. אלו תרומות ממשיות לשחזור האירועים, ולא סיבות להניח שהמצלמה קלטה הכול.

זיהוי מחייב זהירות. לפנים הנראים לעין, לסמל, לשם שנאמר ולרשומות תומכות יש משקל ראייתי שונה. לבוש לבדו אינו מאפשר לשייך בביטחון כל אדם לארגון מסוים. אי אפשר להוכיח מעשה שהתרחש מחוץ לפריים רק משום שעבירה אחרת נראית בתוכו. גם היעדרה של סצנה אינו יכול כשלעצמו להפריך עדות.

לכן חוקרים משלבים הקלטות של מבצעי פשעים עם מצלמות אבטחה, עדויות ניצולים וראיות גאוגרפיות. בתחקיר הרחב שלו על 7 באוקטובר תיאר Human Rights Watch שימוש בחומר חזותי שאומת לצד ראיונות. מסקנות הנובעות ממכלול זה צריכות להיות מיוחסות לתחקיר, ולא מוצגות כממצאים שכל כותב מאוחר יותר הגיע אליהם באופן עצמאי.

לכן על התיאורים לזהות את הפעולה הנראית בפועל ואת המקור לכל מידע נוסף. אם מסקנה תלויה בריאיון עם עד או בתחקיר מאוחר יותר, ציינו זאת לצדה. הקורא צריך להיות מסוגל להבחין בין ההקלטה לבין השחזור.

שימור בלי לשחזר את אופן ההצגה של מבצעי הפשעים

אפשר לשמר ראיות בלי לשחזר סרטון תעמולה ערוך. מוזיקה חגיגית, סיסמאות ותמונות אלימות חוזרות עשויות להעביר את המסר הרצוי למעלה הסרטון, תוך תרומה מעטה להבנת הקורא. הסבירו את הפעולה הרלוונטית, ציינו עריכה והימנעו מהפניית הקורא לערוץ הפצה של מחבלים.

הקורבנות הם בני אדם, לא המחשות לטיעון. שקלו אם פריים לא גרפי או תיאור מבססים את הנקודה. אזהרה מאפשרת החלטה על צפייה, אך אינה מבטלת את הצורך לצמצם חשיפה. אפשר לטפל בפרטים רגישים ובעותק השימור הלא ערוך בנפרד מהגרסה המתאימה לפרסום לציבור.

ההסבר שפרסם Human Rights Watch על קביעת כרונולוגיה באמצעות וידאו מראה כיצד אפשר לבדוק תיעוד של מחבלים במקום רק להקרין אותו שוב. השינוי הוא בשיטה: חומר שנוצר במהלך פשע הופך לראיה באמצעות שימור, הצלבה ותיאור מדויק. המצלמה תיעדה מבט מוגבל. חקירה אחראית קובעת במה המבט הזה יכול לתמוך.